מה עושים עם השקט הזה?


המטרה הושגה. אחרי חודשים רבים של השכמות מוקדמות, תזונה מתאימה ושעות שינה פתאום זה נגמר. השבועות היו צבועים בראש קדימה ממש כמו דו"ח האקסל של האימונים. הימים היו מחולקים לשעות וזמנים. מתי קמים, מתי ומה אוכלים, מתי רצים, מתי שוחים, מתי רוכבים, מתי הזמן עם הילדים, מתי מכבסים, מתי מבשלים, מתי מנקים, מתי נמתחים, מתי נרדמים. הכל מחושב. מתוכנן מראש

ועכשיו מה?


כתבה תוך כדי שיפוץ הבית הילה בן דוד לביא




הלוח ריק. התאוששות ומנוחה. המעבר מתקופה כל כך מחודדת כל כך ממוקדת למצב של חוסר מעש, לא פשוטה. לא פשוטה במחשבה ולא פשוטה פיזית.

בשלושת הימים הראשונים, סוף השבוע שהגיע מיד אחרי התחרות, עוד ריחפתם על אדי האדרנלין. החיוך לא מש משפתיכם וקשה היה לפספס את הברק בעיניים.

בטח לא הפסקתם לשתות ולאכול. נהניתם כל כך מכל אותם מאכלים שבתקופה האחרונה מנעתם מעצמכם, והנה עכשיו אתם יכולים.

אט אט זה שוקע. מתחילה שגרה חדשה. מתחילה תקופת הפגרה. לא חושבים ריצה. לא חולמים שחייה. לא רוכבים.

מה כן?

חוזרים ומתמקדים בשאר הדברים החשובים. מנוחה אמיתית לראש, לגוף ולנשמה.

לא רצים אחרי האימונים, לא רצים אחרי התזונה, לא מתאמנים וחושבים כל הזמן על מה שיהיה ומה שהיה.

הגוף עייף, מבקש לעצמו מנוחה. אחרי שהבאנו אותו לקצה, עכשיו זה הזמן שלו על מנת שתוכלו לחזור ולבנות אותו מחדש. בתמורה הוא יתחזק ויוכל לעמוד בעומסים החדשים שמסתתרים בהמשך הדרך.

הרגע בו כבר אין מטרה באופק, משהו שמחזיק את הראש "מעל המים" לא פשוט להכלה. כבר התרגלתם. הסתכלתם תמיד קדימה. אל העתיד לבוא. השתפרתם, התחזקתם והתהדקתם משבוע לשבוע.

זו הייתה השגרה שלכם. הקשר היום יומי עם החברים לדרך. המחשבה על הזמן. על הקצב. השיחות בנושא. תכנון המסלול, ההתרגשות, החששות.

ועכשיו הקשר הזה ברגע נפרם. קצוות פתוחים מפוזרים על המסלול. נפילת המתח מורגשת היטב.

הכרית החמה מזמינה יותר מתמיד. דלת המקרר נפתחת בתדירות רבה יותר.

גם אתם מוצאים את עצמכם שוקעים לשינה מול מסך הטלוויזיה ממש בלי כוונת תחילה?.

אם רק לפני חודש קפצתם מהמיטה ב4 לפנות בוקר. היום בקושי מצליחים להרים את הראש, שירים את הכתף, שתרים את היד, לנתק את השעון המעורר.

שוב הגיע הזמן לסמן מטרות קטנות.

להיכנס לחדר הכושר לאימוני שיקום וחיזוק. זה בדיוק השלב לשיפור טכניקה בשחייה, בריצה ברכיבה.

לא לחשוב עומסים ונפחים, לחשוב איכות ודיוק.

להתבונן על הדרך שעברה, המקומות החלשים שהיו, החזקים שעיצבו והחוויות שנשארו.

והלאה, תמיד הלאה אל המטרה הבאה!


הילה בן דוד לביא - אמא ל 4, טריאתלטית, מרתוניסטית, מדריכת ריצה כושר ובריאות, מנהלת את הסטודיו "בדרך של הילה" ומנחת סדנאות לאורח חיים בריא.

93 צפיות

LIVE YOUR DREAM